תוכן

כא) ולפי שחטא אדה"ר, ואכל מעץ הדעת טוב ורע. פירוש הדברים על אמיתותם הוא, כי הזיווג נקרא אכילה, בסוד אכלה ומחתה פיה. והענין היה בע"ש, בעוד שעדיין לא הובררו המ"ן של המלכות, ועדיין היו הקליפות נאחזות בקדושה, וכשנזדווג בע"ש, ועדיין היו זו"ן אחור באחור, וגרם שזיווג העליון דזו"ן יחזרו אז פנים בפנים, ועדיין היה הנחש נאחז שם כנזכר דקפ"א ע"א, וזהו עץ הדעת טוב ורע, כי החסדים והגבורות שבדעת, שהם היורדים בעת הזיווג, עדיין היו טוב ורע למטה במלכים, שעדיין לא הובררו, וכשעלו בסוד הזיווג בע"ש, היו מורכבים מטוב ורע, כי לא יכלו להתברר לגמרי. וז"ס נחש דאטיל זוהמא בחוה, ואז שלט נחש בקדושה, ונתקללו אדם וחוה, ואז אף כל מה שכבר הוברר, שהם מ"ן דאימא, שהם בחי' לאה שבאצילות כנודע, גם הוא חזר להתקלל, ונתערב בקליפות, ומכ"ש מ"ן דרחל, ואלו הם סוד הקרי של אדם, וכנגדם למעלה, בריאת השי"ת שדין ורוחין בע"ש בין השמשות אחר זיווג אדה"'ר, והבן זה מאד. כי אלו הם דוגמת המלכים הראשונים, שכלם בחי' קריין בלי זיווג, כנזכר דקס"ט ע"ב ודף ק"ע ע"א ע"ש היטב. וז"ס עץ הדעת על מתכונתו. ולכן לא יכול עוד ז"א להזדווג עם נוקביה תכף בשבת ההוא, כי גברו הדינים מאד, וכל מה שהיה יכול לעשות ביום הא' של השבת ההוא, נתאחר באותו הזמן הרב, שיש בין ​ר"ה לשמיני עצרת, ואז נזדווגו פנים בפנים כשאר הי"ט. באופן, כי אל תתמה אם הוצרכו כ"כ ימים אז.